פסק-דין בתיק ת"א 1340-08

2.      לטענת התובעת (בכתב תביעתה) ביום 4/2/07, בעודה עומדת על קצה מדרכה בכוונה לחצות כביש בין תחנת הרכבת לכיוון תחנה מרכזית בבאר שבע, הגיח רכב משטרתי  מסוג טיוטה לנד קרוזר שנסע על הכביש בסמוך לתובעת ופגע בעוצמה בידה הימנית כך שנגרמה לה פגיעה קשה (להלן: "התאונה").

3.      עיקר טענת הנתבעים 1 ו- 2, הינה כי יש לדחות התביעה נגדם, מכיוון שהתובעת לא פירטה בתביעתה את הפרטים הדרושים, על מנת שניתן יהיה לברר האם היה מעורב רכב משטרתי בתאונה כפי שהיא טוענת.

4.      הנתבעת 3, טוענת כי יש לדחות את התביעה נגדה כי לא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 12 לחוק הפלת"ד היכולים להקים עילת תביעה כנגדה, שכן הרכב שפגע בתובעת היה מבוטח כחוק.

עיקרי הראיות וטענות הצדדים

5.      בהודעת התובעת במשטרה מיום 6/2/07, היא מציינת כי ראתה רכב משטרה שהגיע מצד שמאל, הרכב פגע בידה הימנית, הנהג ברכב עצר אחרי מטר, יצא מן האוטו וצעק לכיוונה, על המעיל שלבש הנהג וגם על הרכב בצד היה רשום "משטרה", צבע הרכב היה כהה, והנהג היה נראה בערך בגיל 40 בגובה 170 מבנה בינוני ושיער שחור.  בהודעת התובעת במשטרה מיום 18/2/07 מציינת התובעת "בהמשך לעדותי אני רוצה לציין שניידת המשטרה הייתה טיוטה לנדקרואזר בצבע לבן. לשאלתך האם סבתא שלי ראתה משהו, לא היא לא ראתה כלום".

6.      בתצהירה מצהירה התובעת בסעיף 10: "אני רוצה להדגיש כי לא הייתה לי כל אפשרות לזהות מספר רכב או לצעוק שיעכבו את הנהג משום שמדובר בשוטר ומשום שמספר הרכב הינו בצבע אדום ולא הייתי רגילה לכל הסיטואציה הזאת+ הכאב שהפריע לי מאוד".

7.      בתצהיר סבתה של התובעת הגב' בלה רבייב, מוצהר בין היתר, כי רכב לבן פגע בנכדתה בהיותה עומדת לחצות את הכביש.

8.      בתצהיר מטעם הנתבעת 2, הצהיר מר בבה קיש, קצין תחבורה במשטרה, כי מבירור שערך לא היו ברשות משטרת ישראל - מחוז דרום כלי רכב מסוג טיוטה לנד - קורוזר וכי לא הוגשה תלונה במועד התאונה ואחריו במשטרה בגין תאונה או נזק לרכב משטרתי.

9.      לטענת התובעת, התלונה שהגישה במשטרה מתיישבת עם עדותה ותצהירה למעט הנקודה שבה נרשם כי הרכב היה בצבע כהה, לטענתה הגדילה לעשות בכך שחזרה למשטרה מיוזמתה על מנת להשלים את עדותה וציינה מהו סוג הרכב שפגע בה. עוד נטען, כי מסרה במשטרה שצבע הרכב היה כהה וכוונתה הייתה כי מדובר ברכב המלוכלך מסמני בוץ, עוד מציינת התובעת כי הרכב היה בצבע לבן וכי היה על הרכב סמל של המשטרה.

10. המשטרה טוענת כי, התובעת לא הוכיחה כי המדובר ברכב משטרתי, אלא כל שתיארה הוא כי, פגע בה רכב לבן, גם בעדויותיה של התובעת ניתן לראות את הסתירות לכך. גם הסבתא בעדותה מציינת כי התובעת נפגעה מרכב לבן, אך לא הזכירה כי המדובר ברכב משטרתי. לטענתה יש ליתן לסתירות בעדויותיה של התובעת משקל משמעותי ולדחות את גרסתה.

11. הנתבעת 3, טוענת כי, ב"כ המשטרה לא חקר את התובעת בנוגע לרכב האם היה עליו סמל משטרתי או לא, שזו היא המחלוקת העיקרית. המשטרה נמנעה מלהביא ראיות מלאות ביחס לקיומם של כל הג'יפים המשטרתיים בארץ, עוד נמנעה המשטרה מלהביא חוקרים נוספים שהיו מעורבים בתיק זה.

דיון

תאונת דרכים

12. כאמור, לטענת התובעת, ביום 4/2/07 עברה תאונת דרכים, לאחר אירוע התאונה (כפי שתואר לעיל) הלכה התובעת לעבודה ומכיוון שחשה בכאבים לא סיימה את משמרתה בעבודה ופנתה אל הרופא. בבדיקתה מיום  5/2/07 (יום לאחר התאונה) צויין בפרק תלונות כי: אתמול קיבלה מכה ממכונית בזרוע ימין. כן מתברר כי  התובעת לא השתהתה בדיווח על התאונה וכבר באותו היום פנתה למשטרה ודיווחה כי נפגעה מרכב ביד ימין.

13. עדותה של סבתא תומכת בגרסתה של התובעת, בעדותה היא מציינת כי: "הרכב הלבן דחף, הדף את הילדה ואני צרחתי..." (עמ' 9 שורה 12). בהמשך עדותה מספרת הסבתא את שאר פרטי האירוע, בתיאור עמוס ברגשות.  היא סיפרה כי עקב הפגיעה של נכדתה היא החלה לצעוק ונכדתה שנפגעה הייתה צריכה להרגיע אותה. עוד מעידה הסבתא כי הרכב פגע בתובעת בצד והיא נפלה. הסבתא מביעה את רגשותיה במהלך האירוע (תגובות ספונטאניות) ואחריו (אשם על כך שעזבה את נכדתה ללא טיפול). תיאור זה, שלא היה חזרה טכנית על עובדות התצהיר, אלא הועשר בפרטים ורגשות, עשה רושם בהחלט מהימן.

14. התובעת מתארת את אירוע התאונה במספר הזדמנויות שונות, בכתב תביעתה, בתצהירה, בעדותה במשטרה ובעדותה בבית משפט. התובעת תיארה בעקביות את מקרה התאונה ופגיעתה  ללא סטיות מהותיות בפרטים נוגעים לרכיבים הפיזיים של התאונה. התיאור, לפיו אחזה בסבתא בצד שמאל כאשר צדה הימני מופנה כלפי הכביש כאשר עבר רכב בקרבה יתרה למדרכה ופגע בידה הימנית, תאור זה אכן מתיישב עם הפגיעה הפיזית אותה חוותה התובעת בעצם הרדיוס, קרוב למרפק יד ימין.

לאור האמור, יש לקבוע כי התובעת אכן נפגעה בתאונת דרכים כפי שתיארה.